גיטנג'לי

תקציר הספר

קובץ ובו 103 קטעים קצרים בפרוזה שירית שעניינם הגות של אדם המתבונן לתוך חיין פנימה ומצליח להגיע באמצעות הגות זו לשלוות נפש.

הקובץ הזה זיכה את מחברו בפרס נובל לספרות.

מתוך הספר

א.

עֲשִׂיתַנִי בְּלִי אַחֲרית, כִּי־כֵן הָיָה חֶפְצְךָ. תָּרִיק אֶת־הַכְּלִי הָרָצוּף הַזֶּה כְּפַעַם בְּפַעַם וּתְמַלְאֶנּוּ תָמִיד חַיִּים חֲדָשִׁים.

אֶת־הֶחָלִיל הַדַּל הַזֶּה הֶעָשׂוּי אַגְמוֹן נָשָׂאתָ עַל־גְּבָעוֹת וְעַל־עֲמָקִים וְחִלַּלְתָּ בוֹ נְגִינוֹת אֲשֶׁר לַנֶצַח חֲדָשׁוֹת.

מִפְּנֵי מַגַּע יָדֶיךָ אֲשֶׁר חַיֵּי־עַד לוֹ נִתַּר לִבִּי הַקָּטָן בַּעֲלִיצוּתוֹ מִגְּבוּלוֹתָיו וַיִּתֵּן נִיב לַאֲשֶׁר מִלָּה אֵין לוֹ.

נָזְלוּ מַתְּנוֹתֶיךָ בְּאֶפֶס מִדָּה עַל־כַּפּוֹת יָדַי הַצָּרוֹת. דֹּרוֹת־עַל־דֹּרוֹת חוֹלְפִים וְאַתָּה עוֹד יוֹצְקָן עָלַי וְעוֹד מָקוֹם בִּי לָהֶן בְּאֵין קֵץ.

ב.

כִּי תְצַוֵּנִי לָשִׁיר אֲדַמֶּה כִּי לִבִּי בִי יִשָּׁבֵר מִגָּאוֹן. אָז אַבִּיט אֶל־פָּנֶיךָ וְעֵינַי תִּמָּלֶאנָה דְמָעוֹת.

כָּל הַנִּקְשֶׁה וְכָל הַנֶּעְקָשׁ בְּחַיֵּי יִתְעָרֵב בִּי וְהָיָה לְזִמְרָה אַחַת עֲרֵבָה. אָז יִפְרֹשׂ שִׁיר תְּהִלָּתִי אֶת־כְּנָפָיו כְּצִפּוֹר עֲלִיזָה הַמְעוֹפֶפֶת עַל־פְּנֵי יָם.

יָדַעְתִּי כִּי שִׁירִי הָיָה לְךָ לְרָצוֹן. יָדַעְתִּי כִּי רַק בָּזֹאת אָבֹא לְפָנֶיךָ: בִּהְיוֹתִי לִמְשׁוֹרֵר.

אֶפְרְשָׂה כְּנַף שִׁירִי עַד־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אוּכַל, אֶגַּע בְּקָצֵהָ בַעֲקֵב רַגְלְךָ אֲשֶׁר לֹא קִוִּיתִי מֵעוֹלָם לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ.

שִׁכּוּר גִּילַת שִׁירִי שָׁכַחְתִּי נַפְשִׁי וָאֶקְרָא רֵעַ לַאֲשֶׁר אָדוֹן לִי.

ג.

לֹא יָדַעְתִּי, אֲדֹנָי, אֵיכָה תָּשִׁיר. אַךְ מַאֲזִין אָנֹכִי אֵלֶיךָ בְּחֶרְדַת דְּמָמָה.

אוֹר נְגִינָתְךָ הֵאִיר אֶת־הָאָרֶץ. שָׁטְפָה נִשְׁמַת זְמִירָתֶךְ מִשָּׁמַיִם וְעַד־שָׁמַיִם וְזֶרֶם שִׁירְךָ הַקָּדוֹשׁ הָרַס כָּל חַתְחַתֵּי אֶבֶן וַיִּשְתַּפֵּךְ מֵהֶם וָהָלְאָה.

כָּמַהּ לִבִּי לְהִתְחַבֵּר אֶל שִׁירְךָ – אַךְ לַשָּׁוְא יְגִיעוֹת קוֹלִי. דַּבֵּר חָפַצְתִּי – אַךְ אֵין לַדִּבֵּר מָבוֹא אֶל הַשִּׁירָה; אָז שִׁוַּעְתִּי בַצַּר לִי. אוֹי לִי, אֲדֹנָי, כִּי לָכַדְתָּ לִבִּי בְּרִשְׁתּוֹת נְגִינָתְךָ אֲשֶׁר אֵין לָהֵן קֵץ!

ד.

הוֹי חַיֵּי חַיָּי! מִי יִתְּנֵנִי תָמִיד וְשָׁמַרְתִּי בְשָׂרִי לְמַעַן יִטְהַר, כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר רוּחַ מַגָּעֲךָ שׁוֹכֵן עַל־יְצֻרַי[1] כֻּלָּם.

מִי יִתְּנֵנִי תָמִיד וְשָׁמַרְתִּי מַחְשְׁבוֹתַי מִכָּל כָּזָב, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה הָאֱמֶת אֲשֶׁר הִצַּתָּ בְּקֶרֶב רוּחִי אֶת־נֵר תְּכוּנָתִי.

מִי יִתְּנֵנִי תָמִיד וְגֵרַשְׁתִּי כָּל־רָע מִקֶּרֶב לִבִּי וְשָׁמַרְתִּי אַהֲבָתִי בִּפְרָחֶיהָ, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה כּוֹנַנְתָּ כִּסְאֲךָ בְּסֵתֶר אֲרוֹן לִבִּי.

וְזֶה יִהְיֶה רֹאשׁ דַּרְכִּי: אֲשֶׁר אֶמְצָא אוֹתְךָ בְּכָל מִפְעָלַי. כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה הוּא הַמְאַזְּרֵנִי כֹחַ לְמַעַן אֶפְעָל.

ה.

עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד רַק רֶגַע אֶחָד: תְּנֵנִי וְאֵשֵׁב עַל־יָדְךָ וְאֶת־פֹּעַל יָדִי אַשְׁלִים אַחֲרֵי־כֵן.

כִּי אֶרְחַק מֵאוֹר פָּנֶיךָ לֹא יֵדַע לִבִּי מַרְגֵּעָה אוֹ שַׁלְוָה. אָז יֵהָפֵךְ לִי מִפְעָלִי לְעָמָל אֵין קֵץ בְּיַם עָמָל בְּאֵין גְּבוּל.

הִנֵּה עָלָה הַקַּיִץ בְּחַלּוֹנִי בִּנְכָאָיו וּבְתַאֲנִיּוֹתָיו – וְהַדְּבוֹרִים תְּהִימֶנָה הֲמִית[2] שִׁירָן בִּשְׂדֵה חֹרֶשׁ רַעֲנָן.

הִנֵּה בָאָה הָעֵת כִּי אֵשֵׁב עִמְּךָ פָנִים אֶל־פָּנִים וַאֲזַמֵּר אֶת שִׁיר־חֲנֻכַּת הַחַיִּים בַּעֲתֶרֶת[3] הַמַּרְגֵּעָה[4] הַזֹּאת.

[1] יְצֻר: איבר, חלק מן הגוף.

[2] הֲמִית: המייה, נהימה.

[3] עֲתֶרֶת: עושר, שפע, ריבוי.

[4] מַרְגֵּעָה: מרגוע, מנוחה.

פרטים על הספר

הספר היקנה לטאגור את פרס נובל לספרות לשנת 1913.

את ההקדמה לספר כתב המשורר ויליאם באטלר ייטס, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1923.

זהו התרגום היחיד הקיים בעברית.

הספר ראה אור במרס 2022.